אוסטאופורוזיס (בריחת סידן): איך לשמור על צפיפות עצם ולמנוע שברים לאורך החיים

מדריך מבוסס-ראיות על אוסטאופורוזיס, צפיפות עצם, בדיקת DEXA, אימון כוח, גיל המעבר וטיפול תרופתי, לנשים ולגברים, מנקודת מבט של רפואת אריכות חיים (לונגביטי).

ארבע שורות שכדאי לזכור

1. העצם היא רקמה חיה שמגיבה לעומס – "משתמשים בה או מאבדים אותה".

2. תנועה נכונה (כוח + שיווי משקל) היא מהכלים החזקים ביותר לעצם, בכל גיל.

3. הכי משתלם להתחיל מוקדם – אבל לעולם לא מאוחר מדי.

4. גם לגברים יש אוסטיאופורוזיס – אחד מכל חמישה גברים מעל גיל 50 צפוי לחוות שבר אוסטאופורוטי במהלך חייו, ואחרי שבר ירך התמותה בגברים גבוהה יותר מאשר בנשים.

מה זאת אוסטאופורוזיס ולמה זה חשוב?

אוסטאופורוזיס, הידועה גם כ"בריחת סידן" או "דלדול עצם", היא מחלת עצם שבה מסת העצם והמבנה המיקרו-ארכיטקטוני שלה נפגעים, ולכן העצם נעשית שבירה יותר.

הסכנה המרכזית אינה המספר בבדיקת צפיפות העצם, אלא השבר: שבר ירך, שבר חולייתי, שבר בשורש כף היד או שבר אחר אחרי חבלה קלה יחסית.

ההגדרה הדנסיטומטרית המקובלת היא T-score של −2.5 ומטה בבדיקת DEXA, אך זו רק שכבה אחת בתמונה. [1,2]

ההנחיות העדכניות מדגישות שצפיפות העצם היא גורם סיכון מרכזי, אך החלטות טיפוליות צריכות להתבסס גם על גיל, שברים קודמים, נפילות, תרופות כמו סטרואידים, מחלות רקע והערכת סיכון באמצעות FRAX® (ובמקרים מתאימים גם FRAXplus®). [1,2]

למרות שקיימות בדיקות וטיפולים יעילים, אוסטאופורוזיס עדיין מאובחנת ומטופלת בחֶסֶר.

לאחר שבר אוסטאופורוטי, יותר מדי מטופלים משתחררים בלי תכנית טיפול או מניעה מסודרת, וזו הזדמנות שאנחנו מפספסים. [2]

תסמינים של אוסטאופורוזיס: למה לא מרגישים עד השבר?

אוסטאופורוזיס נקראת לעיתים "המחלה השקטה", משום שבדרך כלל אין כאב או תסמין ברור עד שמתרחש שבר.

סימני אזהרה אפשריים כוללים ירידה בגובה, כאבי גב חדשים, קיפוזיס ("גיבנת"), שבר אחרי חבלה קלה, או היסטוריה משפחתית של שבר ירך.

בדיוק משום שהמחלה שקטה, הגישה הפרואקטיבית של בדיקה והערכת סיכון מוקדמת חשובה כל כך.

מי נמצא בסיכון לאוסטאופורוזיס?

גורמי הסיכון העיקריים כוללים: גיל מתקדם; גיל המעבר (מנופאוזה), במיוחד מוקדמת; מדד מסת גוף (BMI) נמוך; שבר קודם מחבלה קלה; היסטוריה משפחתית של שבר ירך; טיפול ממושך בסטרואידים; עישון; צריכת אלכוהול גבוהה; מחלות ספיגה; היפוגונדיזם אצל גברים; ונפילות חוזרות.

ככל שמצטברים יותר גורמים, כך עולה החשיבות של הערכת סיכון ובדיקת צפיפות עצם.

איך העצם עובדת: בנייה, פירוק ועומס מכני

העצם אינה חומר דומם. היא עוברת כל הזמן רה-מודלינג: פירוק של אזורים ישנים או פגועים ובנייה מחדש. אוסטאוקלסטים מפרקים עצם; אוסטאובלסטים בונים עצם חדשה; ואוסטאוציטים חשים את העומס המכני ומכוונים את התגובה המקומית. [3]

כאשר הפירוק עולה על הבנייה לאורך זמן, מסת העצם יורדת.

כאשר העצם מקבלת עומס מכני מתאים, במיוחד עומס נושא משקל, שינויי כיוון, קפיצות או אימון התנגדות, היא מקבלת אות ביולוגי להתחזק. [4] זהו העיקרון הפשוט שמאחורי המשפט "use it or lose it".

אוסטאופורוזיס מתחילה בילדות: שיא מסת העצם הוא הרזרבה שלנו

אחד המסרים החשובים ביותר הוא שאוסטאופורוזיס בגיל המבוגר מושפעת מאוד ממה שנבנה בילדות ובגיל ההתבגרות.

שיא מסת העצם נצבר בעיקר בתקופת הגדילה, והראיות הטובות ביותר לתמיכה בבנייתו מתייחסות לפעילות גופנית, צריכת סידן מספקת, ויטמין D ותזונה טובה, במיוחד בשנות הילדות המאוחרות וסביב גיל ההתבגרות. [3]

אפשר לחשוב על מסת העצם כמו על דאון (גלשן): בשנים הראשונות הוא צובר גובה, ואחר כך מתחילה ירידה הדרגתית. ככל שהגובה ההתחלתי גבוה יותר, כך יש יותר רזרבה להמשך החיים.

אצל מבוגרים עדיין אפשר לשפר תפקוד, להפחית נפילות ולעיתים גם לשפר מדדי עצם, אבל הכי משתלם להתחיל מוקדם.

המשמעות להורים בקהילה שלנו: מה שילדינו ונכדינו עושים היום קובע את "גובה הטיסה" שאיתו יצאו לחיים. הכי משתלם להשקיע בזה בילדות.

מה הורים יכולים לעשות?

לעודד ספורט מגוון: קפיצות, ריצה, משחקי כדור, שינויי כיוון ואימוני כוח מותאמי-גיל.

לדאוג לצריכת סידן מספקת: ממוצרי חלב למי שצורך אותם, או ממזונות מועשרים, טופו מועשר, דגים קטנים עם עצמות, ירקות ירוקים ותוספים לפי צורך.

לוודא ויטמין D מספק: בלי "מגה-מנות", ולפי בדיקות וסיכון אישי.

לא לפחד מאימון כוח לילדים: כשהוא הדרגתי, טכני, מפוקח ולא כפוי. המטרה: לבנות אהבה לתנועה לכל החיים.

איזה אימון באמת מחזק עצם?

לא כל פעילות גופנית משפיעה על העצם באותה מידה. הליכה, שחייה ורכיבה על אופניים מצוינות ללב, למטבוליזם, למצב הרוח ולכושר הכללי, אך אינן מספיקות לבדן כדי ליצור עומס בונה-עצם משמעותי.

עצם זקוקה לעומס נושא משקל, לעבודת שריר חזקה, ולעיתים גם לאימפקט מדורג. [1,4]

ההנחיות ממליצות לשלב פעילות נושאת משקל, חיזוק שרירים ותרגול שיווי משקל, בהתאמה ליכולת ולסיכון האישי.

באנשים עם אוסטאופורוזיס, שברים חולייתיים, קיפוזיס או סיכון נפילה, העלאת עצימות צריכה להיעשות בזהירות ובפיקוח מקצועי. [1]

זהירות חשובה: עומס גבוה יכול להיות תרופה לעצם, אבל רק כשהוא הדרגתי, מותאם ומפוקח. באוסטאופורוזיס מאובחנת, שברים חולייתיים, קיפוזיס, כאבי גב משמעותיים או סיכון נפילה, אין להתחיל אימון עצים לבד; יש צורך בהערכה ובהדרכה של איש מקצוע מתאים.

מחקר LIFTMOR: כשאימון כוח כבד נעשה נכון

מחקר LIFTMOR בדק נשים לאחר גיל המעבר עם אוסטאופניה או אוסטאופורוזיס, והשווה תכנית קצרה ומפוקחת של אימון התנגדות ואימפקט בעצימות גבוהה מול תכנית ביתית בעצימות נמוכה.

ההתערבות כללה אימונים פעמיים בשבוע, כ-30 דקות, עם תרגילים מורכבים כמו סקוואט ודדליפט והתקדמות הדרגתית לעומסים גבוהים. [5]

התוצאות היו חשובות: שיפור בצפיפות העצם בעמוד השדרה ובצוואר הירך, לצד שיפור בכוח ובתפקוד.

מחקר המשך הראה שבתנאי פיקוח נכונים, האימון לא גרם לשברים חולייתיים ואף שיפר קיפוזיס חזי. [5,6]

הנקודה אינה שכל אדם עם אוסטאופורוזיס צריך להרים משקל כבד מחר בבוקר.

הנקודה היא שהימנעות מוחלטת מעומס אינה אסטרטגיה טובה לעצם. הדרך הנכונה: אבחון, הערכת סיכון, הדרכה, טכניקה והתקדמות מדורגת.

סקירות ומטא-אנליזות תומכות בכך שאימון התנגדות יכול לסייע בשימור או בשיפור מתון של צפיפות העצם, בעיקר בעמוד השדרה ובירך, כאשר הוא מבוצע באופן עקבי, מותאם ומפוקח לפי הסיכון. [4]

הפער הגדול – ושווה לתקן: רוב הנשים אינן מתאמנות מספיק. בסקרים, רק כ-18–24% מהנשים מעל גיל 45 עומדות אפילו בהמלצה הבסיסית לאימון מחזק שרירים פעמיים בשבוע — והעצימות הנדרשת לבניית עצם גבוהה מכך. זהו אחד הפערים הניתנים-לתיקון ביותר בבריאות הנשים. והבשורה: התועלת דומה לפני ואחרי גיל המעבר.

גיל המעבר (מנופאוזה): החלון שבו העצם מאבדת הגנה הורמונלית

אצל נשים, השנים סביב גיל המעבר הן תקופה קריטית לבריאות העצם.

ירידת האסטרוגן מפחיתה את הבלימה הטבעית על פירוק העצם, ולכן קצב אובדן העצם יכול לעלות במשך מספר שנים, לעיתים עוד לפני הווסת האחרונה.

טיפול הורמונלי בגיל המעבר (HRT) הוכח כמונע אובדן עצם ושברים, אך הוא אינו החלטה אוטומטית. [7]

לפי עמדת NAMS, יחס התועלת-סיכון נוטה לטובה ברוב הנשים הבריאות והסימפטומטיות מתחת לגיל 60 או בתוך 10 שנים מתחילת גיל המעבר, בהיעדר התוויות-נגד; ההחלטה צריכה להיות אישית, עם הערכה תקופתית של מינון, דרך מתן, משך הטיפול וגורמי הסיכון. [7]

ההמלצה שלנו: כל אישה אחרי גיל המעבר, גם ללא תסמינים וגם אם היא מרגישה בריאה לחלוטין, ראויה שתבחן באופן יזום את נושא בריאות העצם. בפועל זה אומר: לפתוח שיחה עם הרופא/ה על בדיקת צפיפות עצם (DEXA), לבצע הערכת סיכון ב-FRAX®, ולדון בהיסטוריה משפחתית, בתזונה, באימון כוח ובאפשרות לטיפול הורמונלי. אין סיבה לחכות לשבר הראשון או לבדיקה מאוחרת: זיהוי מוקדם של מגמת ירידה מאפשר לפעול בעוד מועד.

אוסטאופורוזיס בגברים: המחלה הנשכחת

אוסטאופורוזיס אינה מחלה נשית בלבד. לפי הנחיות ESCEO/IOF, אחד מכל חמישה גברים מעל גיל 50 צפוי לחוות שבר אוסטאופורוטי במהלך חייו, ואחרי שבר ירך התמותה בגברים גבוהה יותר מאשר בנשים. [8]

בגברים שכיח יותר למצוא גורמים משניים או תורמים: היפוגונדיזם, גלוקוקורטיקואידים, אלכוהול, מחלות דלקתיות, מחלות ספיגה, מחלות כליה, תרופות נוספות וחסר ויטמין D. ההנחיות ממליצות להשתמש ב-FRAX®, להבטיח סידן וויטמין D בגברים מעל גיל 65, לשקול טיפול תרופתי לפי סיכון, ולכלול בדיקת רמת טסטוסטרון כחלק מבירור הגורמים המשניים. [8]

גם בגברים, אימון התנגדות ממוקד-עצם יכול לשפר מדדי חוזק וגיאומטריה של העצם כשהוא מתוכנן נכון.

מחקר LIFTMOR-M בחן אסטרטגיות אימון ממוקדות-עצם בגברים בגיל העמידה והמבוגר עם מסת עצם נמוכה, ומחזק את העיקרון שהעצם הגברית מגיבה לעומס בדיוק כפי שהיינו מצפים מרקמה חיה. [9]

בדיקת צפיפות עצם DEXA: איך לקרוא T-score, Z-score ו-FRAX?

בדיקת DEXA מודדת צפיפות מינרלים בעצם (BMD), לרוב בעמוד השדרה ובירך.

התוצאה המרכזית למבוגרים היא T-score: השוואה לצפיפות עצם ממוצעת של מבוגר צעיר ובריא. [1,10]

T-score ≥ −1.0: לרוב נחשב תקין.

T-score בין −1.0 לבין −2.5: אוסטאופניה (low bone mass).

T-score ≤ −2.5: אוסטאופורוזיס לפי ההגדרה הדנסיטומטרית.

Z-score משווה לבני אותו גיל ומין; הוא שימושי במיוחד בצעירים, בנשים לפני מנופאוזה, בגברים מתחת לגיל 50, או כשמחפשים האם צפיפות העצם נמוכה מהמצופה לגיל.

אבל המספר אינו כל הסיפור: רוב השברים אינם מתרחשים דווקא מתחת לסף −2.5, ולכן פרשנות נכונה משלבת T-score, גיל, שבר קודם, נפילות, תרופות, מחלות רקע ו-FRAX®. [1,10]

FRAXplus® הוא כלי עדכני (גרסת בטא) שמאפשר לבצע התאמות להערכת FRAX הקלאסית כאשר קיימים גורמים שאינם נלכדים היטב במחשבון הרגיל, כמו נפילות חוזרות, שבר לאחרונה, מינון גבוה של סטרואידים, סוכרת סוג 2, או פער בין צפיפות העצם בעמוד השדרה לבין צוואר הירך.

הוא אינו מחליף שיקול דעת קליני, וחלק מההתאמות עדיין מוגדרות כגרסת בטא. [11]

מתי כדאי לעשות בדיקת צפיפות עצם?

המלצות הסקר הרשמיות של USPSTF הן בדיקת צפיפות עצם לנשים מגיל 65, ולנשים לאחר מנופאוזה מתחת לגיל 65 כאשר יש גורמי סיכון וסיכון מוגבר לפי הערכה קלינית.

לגבי גברים, USPSTF קובע שאין מספיק ראיות להמלצה גורפת בעד או נגד סקר, ולכן נדרש שיקול דעת קליני. [10]

הגישה הפרואקטיבית שלנו

אנחנו ממליצים לכל אישה אחרי גיל המעבר לבחון את נושא בדיקת צפיפות העצם ולבצע הערכת סיכון ב-FRAX®, גם אם טרם הגיעה לגיל הסף הרשמי, וגם אם היא חשה בריאה. הסיבה פשוטה: גיל הזכאות או המימון אינו בהכרח הגיל שבו מתחיל הסיכון, ואובדן העצם המהיר ביותר מתרחש דווקא סביב גיל המעבר. בדיקת בסיס (baseline) מוקדמת מאפשרת לזהות מגמה ולפעול בעוד מועד.

הדבר חשוב במיוחד בנוכחות גורמי סיכון: שבר אחרי חבלה קלה, היסטוריה משפחתית של שבר ירך, BMI נמוך, מנופאוזה מוקדמת, טיפול ממושך בסטרואידים, מחלות ספיגה, עישון, צריכת אלכוהול גבוהה או נפילות חוזרות.

בדיקת baseline אינה חובה לכל אדם, אך היא כלי רב-ערך לניהול פרואקטיבי של בריאות העצם.

סידן, ויטמין D וחלבון: בסיס, לא קסם

תזונה אינה מחליפה עומס מכני, אבל בלי חומרי בניין קשה לבנות או לשמר עצם.

ההנחיות ממליצות על תזונה מאוזנת, צריכת סידן של לפחות 700 מ"ג ליום (רצוי מהמזון), וויטמין D של לפחות 800 IU ליום כשיש חסר או גורמי סיכון לחסר. [1]

ויטמין D: בגישה פרואקטיבית, במיוחד באנשים עם אוסטאופורוזיס או סיכון נפילה, מקובל לעיתים לכוון לרמה של לפחות 30 ng/mL בדם כך שהמינון יקבע לפי מדידה. עם זאת, אין יתרון מוכח ל"כמה שיותר", ויש להימנע ממינוני ענק ללא מעקב. [11]

היעד הוא רמה יציבה ומתונה, לא מינוני שיא. ההנחיות מזהירות מפני מנות-ענק תקופתיות של ויטמין D, שנקשרו בדיווחים מסוימים לעלייה בנפילות ובשברים. [1]

חלבון חשוב לא רק לשריר אלא גם לעצם: שריר חזק מפעיל עומס על העצם, משפר תפקוד ומפחית סיכון נפילה.

לכן תזונה לבריאות העצם כוללת גם חלבון מספק, משקל גוף תקין, הימנעות מעישון והגבלת אלכוהול. [1]

נפילות: החוליה שמחברת בין עצם חלשה לשבר

לא כל נפילה מסתיימת בשבר, אבל רוב השברים הלא-חולייתיים בגיל המבוגר מתרחשים בעקבות נפילה.

לכן מניעת שברים אינה רק "להעלות צפיפות עצם": היא גם שיפור כוח, שיווי משקל, תגובתיות, ראייה, יציבה, סביבה ביתית בטוחה וכוח אחיזה. [1]

תרגול שיווי משקל, חיזוק גפיים תחתונות, חיזוק זוקפי הגב ושיפור יציבה יכולים להפחית סיכון נפילה ולשפר ביטחון בתנועה.

באנשים עם שברים חולייתיים או כאבי גב חשוב להיזהר מכפיפה קדמית חוזרת ומאומצת של עמוד השדרה, ולהתאים את התרגילים למצב הרפואי. [1]

שימו לב: קורטיקוסטרואידים והעצם

שימוש ממושך בקורטיקוסטרואידים, במיוחד סטרואידים פומיים או מערכתיים כגון פרדניזון, ולעיתים גם טיפול ממושך במינונים גבוהים בשאיפה, הוא גורם סיכון מבוסס לאובדן מסת עצם.

ההמלצה: למזער את השימוש ככל האפשר, לרדת במינון בהדרגה (אם אפשר, ובהנחיית הרופא/ה המטפל/ת בלבד), ולשקול טיפול לעצם במקרים של מינון גבוה ומתמשך. [1]

טיפול תרופתי באוסטאופורוזיס: מתי אורח חיים לא מספיק

אורח חיים הוא בסיס הכרחי, אבל אצל אנשים בסיכון גבוה לשבר, במיוחד אחרי שבר ירך, שבר חולייתי או שברים חוזרים, לא נכון להסתפק בתזונה ואימון בלבד.

טיפול תרופתי יכול להפחית שברים ולהציל עצמאות תפקודית. [1,2]

הטיפולים כוללים תרופות אנטי-רזורפטיביות שמפחיתות פירוק עצם (כמו ביספוספונטים ודנוסומאב), ותרופות אנבוליות או דו-מנגנוניות לסיכון גבוה מאוד (כגון teriparatide, abaloparatide ו-romosozumab).

בחולים בסיכון גבוה מאוד מקובל לשקול טיפול בונה-עצם תחילה ולאחריו טיפול משמר, לפי הנחיות, זמינות, התוויות-נגד ושיקול רפואי אישי. [1,2]

נקודה קלינית חשובה (דנוסומאב): את הטיפול בדנוסומאב לא מפסיקים ללא תכנית המשך רפואית, משום שהפסקה לא מתוכננת עלולה לגרום לעלייה מהירה בסיכון לשברים חולייתיים. יש לתכנן מעבר לטיפול אנטי-רזורפטיבי אחר לפי שיקול רפואי. [12]

תכנית פעולה: מה לעשות השבוע?

בדקו סיכון אישי: גיל, שבר קודם, היסטוריה משפחתית, סטרואידים, נפילות, BMI נמוך, עישון, אלכוהול ומחלות רקע.

שאלו על DEXA והערכת סיכון: ב-FRAX® / FRAXplus®, במיוחד אם אתן אחרי גיל המעבר, או אחרי כל שבר מחבלה קלה.

התחילו או שדרגו אימון כוח: 2-3 פעמים בשבוע, עם תרגילים מורכבים, נשיאת משקל ושיווי משקל. אם יש אוסטאופורוזיס או שבר קודם, בפיקוח.

העריכו תזונה ורמות: סידן, חלבון, משקל גוף, עישון ואלכוהול, ובדקו רמת ויטמין D בדם, במטרה לשמור אותה מעל 30 ng/mL.

אל תימנעו משיחה על טיפול תרופתי כשהסיכון לשבר גבוה: המטרה אינה "מספר יפה" ב-DEXA, אלא פחות שברים ויותר שנות תפקוד.

שאלות נפוצות על אוסטאופורוזיס

האם אפשר "להחזיר" צפיפות עצם?

בחלק מהמקרים ניתן לשפר BMD או מדדי חוזק עצם, במיוחד עם טיפול מתאים ואימון מפוקח; באחרים, עצירת הירידה היא הצלחה משמעותית, כי קבוצת ההשוואה ממשיכה לאבד עצם.

האם בריחת סידן ודלדול עצם הם אותו דבר?

כן: "בריחת סידן" ו"דלדול עצם" הם שמות עממיים נפוצים לאוסטאופורוזיס.

האם שחייה טובה לאוסטאופורוזיס?

שחייה מצוינת לכושר, לכאב, ללב-ריאה ולשיקום, אך אינה מספקת עומס נושא-משקל משמעותי. לבריאות העצם כדאי לשלב גם הליכה, אימון כוח, שיווי משקל ולעיתים אימפקט מדורג, לפי המצב הרפואי.

האם ויטמין D וסידן מספיקים?

לא. הם בסיס חשוב, אך אינם תחליף לאימון כוח, נשיאת משקל, מניעת נפילות וטיפול תרופתי כשצריך.

האם HRT מתאים לכל אישה בגיל המעבר?

לא. הטיפול ההורמונלי יכול להגן על העצם ומתאים לחלק מהנשים, בעיקר בתוך חלון גיל וזמן מסוים וללא התוויות-נגד, אך זו החלטה רפואית אישית.

האם גברים צריכים להיבדק?

אין המלצת סקר גורפת לכל הגברים לפי USPSTF, אך גברים עם שבר, סטרואידים, היפוגונדיזם, גיל מתקדם או גורמי סיכון אחרים זקוקים להערכה רפואית. אוסטאופורוזיס בגברים מסוכנת ומטופלת בחֶסֶר.

סיכום

אוסטאופורוזיס אינה רק "מחלה של צפיפות עצם נמוכה". זו מחלה של סיכון שבר, תפקוד, שריר, שיווי משקל והזדקנות.

הדרך הטובה ביותר להתמודד איתה היא שילוב: לבנות רזרבה בילדות, לא להפסיק להעמיס על העצם בבגרות, לזהות ירידה סביב גיל המעבר או בגברים בסיכון, לקרוא נכון DEXA ו-FRAX®, ולהשתמש בתרופות כשסיכון השבר מצדיק זאת.

המסר האחרון, מנקודת המבט שלנו: היעד אינו רק עצמות חזקות יותר, אלא פחות שברים, פחות פחד מתנועה, ויותר שנים של עצמאות.

מה עכשיו?

אל תחכו לשבר הראשון. שוחחו עם רופא/ת המשפחה על הערכת סיכון, DEXA, FRAX® / FRAXplus®, בדיקת ויטמין D, תכנית אימון מותאמת, והשאלה האם יש צורך בטיפול תרופתי.

הבהרה רפואית: המידע במדריך זה הוא לידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחנה או המלצת טיפול אישית, ואינו תחליף לייעוץ רפואי אישי. לפני התחלת תכנית אימון, נטילת תוספים או שינוי טיפול תרופתי, ובמיוחד בנוכחות אוסטאופורוזיס, שברים קודמים או מחלות רקע, יש להתייעץ עם הצוות הרפואי המטפל.

מקורות והנחיות

1. Gregson CL, Armstrong DJ, Avgerinou C, et al. The 2024 UK clinical guideline for the prevention and treatment of osteoporosis. Arch Osteoporos. 2025;20:119. doi:10.1007/s11657-025-01588-3.

2. LeBoff MS, Greenspan SL, Insogna KL, et al. The clinician's guide to prevention and treatment of osteoporosis. Osteoporos Int. 2022;33(10):2049–2102. doi:10.1007/s00198-021-05900-y.

3. Weaver CM, Gordon CM, Janz KF, et al. The National Osteoporosis Foundation's position statement on peak bone mass development and lifestyle factors. Osteoporos Int. 2016;27(4):1281–1386. doi:10.1007/s00198-015-3440-3.

4. Massini DA, Nedog FH, de Oliveira TP, et al. The effect of resistance training on bone mineral density in older adults: a systematic review and meta-analysis. Healthcare (Basel). 2022;10(6):1129. doi:10.3390/healthcare10061129.

5. Watson SL, Weeks BK, Weis LJ, et al. High-intensity resistance and impact training improves bone mineral density and physical function in postmenopausal women with osteopenia and osteoporosis: the LIFTMOR randomized controlled trial. J Bone Miner Res. 2018;33(2):211–220. doi:10.1002/jbmr.3284.

6. Watson SL, Weeks BK, Weis LJ, et al. High-intensity exercise did not cause vertebral fractures and improves thoracic kyphosis in postmenopausal women with low to very low bone mass: the LIFTMOR trial. Osteoporos Int. 2019;30(5):957–964. doi:10.1007/s00198-018-04829-z.

7. The North American Menopause Society. The 2022 hormone therapy position statement of The North American Menopause Society. Menopause. 2022;29(7):767–794. doi:10.1097/GME.0000000000002028.

8. Fuggle NR, Beaudart C, Bruyère O, et al. Evidence-based guideline for the management of osteoporosis in men. Nat Rev Rheumatol. 2024;20(4):241–251. doi:10.1038/s41584-024-01094-9.

9. Harding AT, Weeks BK, Lambert C, et al. A comparison of bone-targeted exercise strategies to reduce fracture risk in middle-aged and older men with osteopenia and osteoporosis: the LIFTMOR-M semi-randomized controlled trial. J Bone Miner Res. 2020;35(8):1404–1414. doi:10.1002/jbmr.4008.

10. US Preventive Services Task Force. Screening for osteoporosis to prevent fractures: US Preventive Services Task Force recommendation statement. JAMA. 2025;333(6):498–508. doi:10.1001/jama.2024.27154.

11. Osteoporosis Research Ltd. FRAXplus®: Fracture Risk Assessment Tool and FRAXplus adjustments [Internet]. Sheffield: Osteoporosis Research Ltd; 2026 [cited 2026 Jun 6]. Available from: https://www.fraxplus.org/

12. Anastasilakis AD, Polyzos SA, Makras P, et al. Denosumab discontinuation and the rebound phenomenon; European Calcified Tissue Society (ECTS) guidance on managing denosumab cessation in postmenopausal osteoporosis. 2021.

מקור מנהלי בישראל: הזכאות לבדיקת DEXA עשויה להשתנות לפי גיל, גורמי סיכון וקופת החולים; יש לבדוק את הזכאות העדכנית באתר משרד הבריאות או מול קופת החולים שלכם.