ירדתם במשקל עם זריקות ההרזיה. מה השתנה בתפקוד שלכם?

התשובה המהירה

• מחקר שפורסם ב-22 בספטמבר ב-Obesity זיהה כ-1.1 מיליון מבוגרים בארה"ב שקיבלו תרופות ממשפחת GLP-1 או טירזפטייד, ללא התוויה מאושרת שנמצאה ברשומות. המחקר לא בדק נזק לשריר.[1]
• ירידה במסה רזה אינה זהה לירידה בשריר, ושריר עדיין אינו כוח. בתת-מחקר של SURMOUNT-1 כרבע מהמשקל שאבד היה מסה רזה.[4]
• בכמה ניסויים אקראיים הטיפול שיפר את יכולת ההליכה באוכלוסיות שנבדקו, וכולם נערכו באנשים עם עודף משקל או השמנה.[5,6,7]
• מה כדאי למדוד בתחילת הטיפול ולאורכו: תפקוד בחיי היום-יום, מבחן ביצוע כמו קימה מכיסא, וכוח אחיזה.[2,3]

ללכת רחוק יותר, לעלות במדרגות ולהישאר עצמאיים: מה המחקרים מלמדים ומה כדאי למדוד בדרך

ברפואת אריכות ימים, לצד מניעת מחלות, אנחנו מבקשים לשמר את היכולת לעשות את הדברים שחשובים לנו. לכן, כשמטופל יורד במשקל, אני רוצה לדעת גם אם קל לו יותר ללכת, לקום מכיסא ולשאת קניות. הכוח והרכב הגוף מוסיפים מידע חשוב; השאלה התפקודית מחברת אותו לחיי היום-יום.

מחקר שפורסם ב-22 בספטמבר ב-Obesity זיהה כ-1.1 מיליון מבוגרים בארה"ב שקיבלו בשנים 2021-2025 תרופות ממשפחת GLP-1 או טירזפטייד, ללא התוויה מאושרת שנמצאה ברשומות לפי הגדרת החוקרים. המחקר לא בדק נזק לשריר, והיעדר התוויה מתועדת אינו הוכחה להיעדר הצדקה רפואית.[1]

הרשומה אינה מספרת תמיד את כל ההיסטוריה, וגם מי שהגיע למשקל תקין בזכות הטיפול עשוי להיספר כאן. השכיחות הגבוהה יותר של היסטוריית הפרעת אכילה בקרב מקבלי התרופות אינה מוכיחה קשר סיבתי, אך מדגישה את חשיבות הבירור של דפוסי אכילה.[1]

ראיות לתועלת באנשים עם השמנה אינן מוכיחות תועלת מהתחלת טיפול להרזיה באדם בריא שמשקלו תקין. מי שהגיע למשקל תקין בזכות טיפול מוצלח נמצא במצב אחר, ומשקל היעד אינו כשלעצמו סיבה להפסיק טיפול. בשני המקרים כדאי לשאול: איזו תועלת בריאותית אנחנו מבקשים להשיג, ומה חשוב לנו לשמר בדרך?[2]

מה מודדים ומה אנחנו רוצים לשמר

המשקל והסריקה מתארים את השינוי בגוף. הכוח מוסיף מידע מרכזי בהערכת סרקופניה, והתפקוד מחבר את המדדים ליכולת לבצע פעולות. אלה אינם שלבים של רצף קבוע: שיפור בהליכה אינו מוכיח שהשריר התחזק, וירידה במסה הרזה אינה מוכיחה שהתפקוד נפגע. גם תפקוד טוב היום אינו מבטיח עצמאות בעתיד.[3]

מה אומרת הירידה במסה הרזה

בתת-מחקר הרכב הגוף של STEP-1 ירדה המסה הרזה בקבוצת הסמגלוטייד בכ-9.7% מכמותה ההתחלתית, לאחר 68 שבועות. זה אינו אומר ש-9.7% ממשקל הגוף אבד כשריר.[17] בתת-מחקר של SURMOUNT-1, כשלושה רבעים מהמשקל שאבד עם טירזפטייד היו שומן וכרבע מסה רזה, בחלוקה דומה לפלצבו.[4] גם כאן, רבע מסה רזה אינו רבע שריר. הנתונים לבדם אינם מלמדים מה קרה לכוח או לתפקוד, ואינם השוואה ישירה בין התרופות.

יש ראיות לשיפור בתפקוד ויש גבולות להכללה

הבדלים באוכלוסיות ובמבחנים מונעים דירוג של התרופות לפי המספרים בטבלה. גם דיווח המטופל חשוב: ב-STEP 9, באנשים עם השמנה ואוסטאוארתריטיס בברך, ציון התפקוד הגופני בשאלון SF-36 השתפר ב-12.0 נקודות עם סמגלוטייד, לעומת 6.5 בפלצבו. באותו מחקר נמצא גם שיפור של כ-43 מטר בהליכה בשש דקות לעומת פלצבו, אך זה היה מדד חקרני, והניתוח נעשה בדיעבד ללא תיקון לריבוי השוואות. השאלון ומבחן הביצוע מספקים מידע משלים.[8]

ומה מוסיף האימון? ב-S-LiTE, לאחר ירידה במשקל בדיאטה דלת קלוריות, 193 מבוגרים עם השמנה וללא סוכרת הוקצו לשנה של פלצבו, תוכנית פעילות, ליראגלוטייד או שילוב. הפעילות, לבדה או עם התרופה, קיצרה את זמן העלייה במדרגות לעומת פלצבו; ליראגלוטייד לבדו לא הראה יתרון מובהק במבחן. לא נמצא שינוי מובהק בכוח המוחלט של פושטי הברך, כלומר בכוח שנמדד בבדיקה. הכוח היחסי, שהוא הכוח ביחס למשקל הגוף, היה גבוה יותר בזרועות הטיפול הפעיל לעומת פלצבו. מדד זה יכול להשתפר בעקבות ירידה במשקל גם בלי עלייה בכוח המוחלט. הממצאים תומכים בתרומת הפעילות בתנאי המחקר, בלי להסיק שכל שיפור תפקודי בטיפול תרופתי נובע ממנה. התוכנית שילבה פעילות אירובית ואימון מחזורי.[9]

ומתי מסה, כוח ותפקוד אינם משתנים יחד

בתת-מחקר STEP UP נבדקו 55 משתתפים עם השמנה וללא סוכרת ב-MRI ובמבחן קימה מכיסא לאורך 72 שבועות. בקבוצת הסמגלוטייד המאוחדת ירד נפח שרירי הירך בכ-10%, לצד ירידה בחדירת השומן. ממוצע הקימות מכיסא ב-30 שניות עלה מ-13 ל-15 בשתי הקבוצות. לא נצפתה הידרדרות בביצוע הממוצע, אך גם גוף קל יותר והיכרות עם הבדיקה עשויים להקל עליו. בקבוצת הפלצבו היו שישה משתתפים בלבד ושני מינונים אוחדו; לא הודגמה עדיפות תפקודית לתרופה, והמחקר אינו מוכיח שימור תפקוד או שקילות בין הקבוצות.[10]

SEMALEAN מוסיף מדידה ישירה של כוח. 106 מטופלים עם השמנה קשה השלימו שנה של טיפול בסמגלוטייד: המשקל ירד ב-13%, המסה הרזה ירדה בכ-3 ק"ג בשבעת החודשים הראשונים ואז התייצבה, וכוח האחיזה עלה בכ-4 ק"ג.[11] אבל בלי קבוצת ביקורת אי אפשר להפריד את השפעת התרופה מתזונה, מפעילות, מהיכרות עם הבדיקה ומכך שנותחו רק מי שהשלימו את המחקר.

ניסוי EMBRAZE בחן שימור מסה רזה: 102 מבוגרים עם עודף משקל או השמנה, ללא סוכרת, קיבלו טירזפטייד במשך 24 שבועות והוקצו לתוספת אפיטגרומאב או לפלצבו. אפיטגרומאב הוא נוגדן המעכב את הפעלת המיוסטטין, חלבון שמגביל את גדילת השריר. התוספת שימרה כ-1.9 ק"ג נוספים של מסה רזה, אך לא הודגם יתרון ברור בבדיקות החקרניות של כוח אחיזה וקימה מכיסא. המדגם תוכנן לבחון מסה רזה, ולכן אינו מכריע לגבי תועלת תפקודית. הניסוי קטן וקצר ומומן בידי יצרנית הנוגדן; השימוש הזה במהלך ירידה במשקל עדיין נחקר.[12]

המסקנה משני הכיוונים: ירידה במסה רזה אינה מעידה בהכרח על נזק תפקודי, ושימורה אינו מבטיח תועלת. ובכל המחקרים האלה המשתתפים היו עם עודף משקל או השמנה.

מה הייתי מבקש לבדוק בתחילת הטיפול ובהמשך

ראשית, יעד אישי: מה אתם רוצים להמשיך לעשות, או לעשות ביתר קלות? לאחר מכן, נקודת מוצא ומדידה חוזרת באותו אופן. אפשר לבחור עם הצוות המטפל:[2,3]

• תפקוד בחיי היום-יום: הליכה, מדרגות, נשיאת קניות, נפילות ופעולות שהפכו קשות יותר.
• מבחן ביצוע מתאים: למשל קימה מכיסא או מהירות הליכה, ולפי הצורך SPPB, הערכה המשלבת שיווי משקל, הליכה וקימה מכיסא.
• כוח אחיזה, לצד המבחן התפקודי.
• משקל, היקף מותניים ומדדי הבריאות הרלוונטיים, כמו לחץ דם וסוכר. בדיקת הרכב גוף יכולה להוסיף מידע כשיש צורך קליני, במיוחד בחולשה או בחשש תזונתי, אך אינה מחליפה הערכה של כוח ותפקוד.

לצד המדידה, חשוב לבנות תוכנית שאפשר להתמיד בה: אימון התנגדות סדיר ומותאם ליכולת, פעילות אירובית, תזונה מספקת וצריכת חלבון מתוכננת. מסמך העמדה המשותף של ארבעה ארגונים מקצועיים מ-2025 מדגיש שהגדלת צריכת החלבון לבדה כנראה אינה מספיקה לשימור שריר בלי אימוני כוח. בתקופת ירידה פעילה הוצע טווח של 1.2 עד 1.6 גרם חלבון לק"ג ליום, אבל אצל אנשים עם השמנה אין הסכמה על המשקל שעליו צריך לבסס את החישוב. את היעד האישי כדאי לקבוע עם דיאטנית, תוך התאמה להרכב הגוף ולמצב הרפואי, ובפרט במחלת כליות.[2] הרחבנו על כך במהדורת החלבון.

קושי מתמשך לאכול, חולשה חדשה או ירידה בביצועים מצדיקים הערכה מחודשת של התזונה, האימון והטיפול התרופתי. אלה חלק ממדדי ההצלחה, גם כשהמשקל ממשיך לרדת. ובשלב השימור, כשהתועלת מירידה נוספת אינה מבוססת, אין להניח שהיא תשפר את הבריאות.[2]

מה אנחנו עדיין לא יודעים

יש נתונים מעודדים גם במשתתפים שבריריים: בתוכנית STEP-HFpEF השיפור בתסמינים ובמגבלות הגופניות היה הגדול ביותר בקבוצה שסווגה כשברירית ביותר, אך מדד השבריריות אינו אבחנה של סרקופניה.[13] בניתוח שבעה ניסויי טירזפטייד, שכלל 926 בני 65 ומעלה, נמצא יתרון לעומת פלצבו בתפקוד המדווח, ושיעורי הנפילות היו דומים. עם זאת, חסרו מדידות אובייקטיביות מתאימות להסקה על כוח וסרקופניה.[14] מנגד, מחקר תצפיתי שעקב שנתיים אחר מבוגרים עם סוכרת מצא ירידה במסת השריר ובמהירות ההליכה ומגמה דומה בכוח האחיזה בקרב מטופלי סמגלוטייד, בלי להוכיח שהתרופה גרמה לכך.[15]

המחקרים המתוארים כאן אינם מבססים תועלת בריאותית או תפקודית מהתחלת טיפול להרזיה באדם בריא שמשקלו תקין. חסרים גם נתונים ארוכי טווח באנשים עם סרקופניה או תת-תזונה. הממצאים אינם מספקים סף מוסכם לירידה בכוח שממנו מתחייב שינוי בטיפול; ההחלטה דורשת הערכה של האדם ושל מגמת השינוי.

התפקוד הוא חלק מהתמונה הבריאותית הכוללת. במחקר SELECT, בבני 45 ומעלה עם עודף משקל או השמנה ומחלת לב וכלי דם קיימת, ללא סוכרת, סמגלוטייד הפחית ב-20% את הסיכון היחסי לאוטם לבבי, לשבץ או למוות קרדיווסקולרי: 6.5% לעומת 8.0% בפלצבו, במעקב ממוצע של כ-40 חודשים.[16] תועלת כזו נבחנת לצד התפקוד, התזונה ותופעות הלוואי.

מיפוי הראיות

בעיניי, הצלחה היא התקדמות לעבר בריאות ועצמאות לאורך זמן. בביקורת הבאה, לצד השאלה "כמה ירדתם?", כדאי לשאול גם: "מה קל לכם יותר לעשות היום, ומה חשוב לכם להמשיך לעשות בעוד עשר שנים?"

ד"ר דוד דביר | מומחה ברפואת המשפחה, יועץ סוכרת והשמנה

מקורות

1. Orandi BJ, et al. Trends in GLP-1 receptor agonist prescribing without an apparent FDA-approved indication. Obesity (Silver Spring). 2026 Sep 22. doi:10.1002/oby.70301
2. Mozaffarian D, et al. Nutritional priorities to support GLP-1 therapy for obesity: a joint advisory from the American College of Lifestyle Medicine, the American Society for Nutrition, the Obesity Medicine Association, and The Obesity Society. Obesity (Silver Spring). 2025;33(8):1475-1503. doi:10.1002/oby.24336
3. Cruz-Jentoft AJ, et al. Sarcopenia: revised European consensus on definition and diagnosis. Age Ageing. 2019;48(1):16-31. doi:10.1093/ageing/afy169
4. Look M, et al. Body composition changes during weight reduction with tirzepatide in the SURMOUNT-1 study of adults with obesity or overweight. Diabetes Obes Metab. 2025;27(5):2720-2729. doi:10.1111/dom.16275
5. Butler J, et al. Semaglutide versus placebo in people with obesity-related heart failure with preserved ejection fraction: a pooled analysis of the STEP-HFpEF and STEP-HFpEF DM randomised trials. Lancet. 2024;403(10437):1635-1648. doi:10.1016/S0140-6736(24)00469-0
6. Zile MR, et al. Effects of tirzepatide on the clinical trajectory of patients with heart failure, preserved ejection fraction, and obesity. Circulation. 2025;151(10):656-668. doi:10.1161/CIRCULATIONAHA.124.072679
7. Bonaca MP, et al. Semaglutide and walking capacity in people with symptomatic peripheral artery disease and type 2 diabetes (STRIDE): a phase 3b, double-blind, randomised, placebo-controlled trial. Lancet. 2025;405(10489):1580-1593. doi:10.1016/S0140-6736(25)00509-4
8. Bliddal H, et al. Once-weekly semaglutide in persons with obesity and knee osteoarthritis. N Engl J Med. 2024;391(17):1573-1583. doi:10.1056/NEJMoa2403664
9. Jensen SBK, et al. Physical fitness with exercise and GLP-1 receptor agonist treatment alone or combined after diet-induced weight loss: a secondary analysis of a randomized controlled trial in adults with obesity. Sports Med. 2026;56(7):1785-1800. doi:10.1007/s40279-025-02386-0
10. Hjelmesæth J, et al. Effect of semaglutide on thigh skeletal muscle volume, fat infiltration and physical function in people with obesity: secondary analysis of STEP UP. Diabetes Obes Metab. 2026 Sep 20. doi:10.1111/dom.71323
11. Alissou M, et al. Impact of semaglutide on fat mass, lean mass and muscle function in patients with obesity: the SEMALEAN study. Diabetes Obes Metab. 2026;28(1):112-121. doi:10.1111/dom.70141
12. Pratley RE, et al. Apitegromab for lean mass preservation during tirzepatide-induced weight loss: a randomized, double-blind, placebo-controlled phase 2 trial. Nat Med. 2026;32(7):2673-2678. doi:10.1038/s41591-026-04440-4
13. Pandey A, et al. Frailty and effects of semaglutide in obesity-related HFpEF: findings from the STEP-HFpEF program. JACC Heart Fail. 2025;13(10):102610. doi:10.1016/j.jchf.2025.102610
14. Alfaris N, et al. Tirzepatide for obesity in adults ≥65 years: a post hoc analysis of the SURMOUNT and SUMMIT clinical trials. Diabetes Obes Metab. 2026. doi:10.1111/dom.70991
15. Ren Q, et al. Semaglutide therapy and accelerated sarcopenia in older adults with type 2 diabetes: a 24-month retrospective cohort study. Drug Des Devel Ther. 2025;19:5645-5652. doi:10.2147/DDDT.S531778
16. Lincoff AM, et al. Semaglutide and cardiovascular outcomes in obesity without diabetes. N Engl J Med. 2023;389(24):2221-2232. doi:10.1056/NEJMoa2307563
17. Wilding JPH, et al. Impact of semaglutide on body composition in adults with overweight or obesity: exploratory analysis of the STEP 1 study [abstract]. J Endocr Soc. 2021;5(Suppl 1):A16-A17. Conference abstract. doi:10.1210/jendso/bvab048.030
18. U.S. Food and Drug Administration. FDA Approves First Therapy to Target Muscle Loss in Spinal Muscular Atrophy. September 11, 2026. Regulatory announcement. Available from: https://www.fda.gov/drugs/news-events-human-drugs/fda-approves-first-therapy-target-muscle-loss-spinal-muscular-atrophy

גילוי נאות: אני מרצה במסגרת פעילות הממומנת בידי אלי לילי, וכן מטעם נובו נורדיסק ורפא. הקשרים האלה רלוונטיים לנושא המהדורה.

הבהרה רפואית: המידע כללי ואינו מחליף התאמה אישית של הטיפול עם הצוות המטפל. אין להתחיל, להפסיק או לשנות טיפול תרופתי ללא התייעצות עם הצוות המטפל. השימוש באפיטגרומאב לשימור מסה רזה במהלך ירידה במשקל עדיין נחקר; האישור שניתן לו בארה"ב הוא להתוויית SMA, ניוון שרירים שדרתי.[18]